​

הצהרת תמיכת הנוצרים בזכויות תנ"כיות

וילידיות של העם היהודי בארץ ישראל

​

 

​

הצהרה נוצרית בינלאומית בנושא הזכויות העכשוויות של העם היהודי במולדתו הקדמונית

​

ההכרזה הבינלאומית על התמיכה הנוצרית בזכויות תנ"כיות וילידות של יהודים בארץ ישראל, המיועדת לקהילה הנוצרית העולמית, מבוססת על הפסוקים המקראיים וההבטחות הבאות בתנ"ך, דברי האל.

​

כתבי קודש אלו קוראים באופן חד משמעי ומוחלט לכל אלו המאמינים בתנ"ך להפגין תמיכה ללא תנאי בישראל ובעם היהודי באמצעות תפילה ומעשים, על פי רצון ודברי האל כאמור:

​

• אלוקים נתן חלקה גיאוגרפית ספציפית לאבות אבותי ישראל המכונה ארץ ישראל, או בשמה הרומי- פלסטין. (בראשית יז, ח, בראשית מח, ד, שמות יב, כה)

• ארץ ישראל כיום מוכרת גאוגרפית כישראל המודרנית, הכוללת - באופן משמעותי ביותר - את כל יהודה ושומרון (הוכרזה על ידי הבריטים כ"הגדה המערבית ").

• חזרת העם היהודי למולדת אבותיו לחיות בשלום ובבטחה. (יחזקאל לח, ח)

• הזכות ליהודים לריבונות על ארצם כעם וממשלה מ"דן ועד באר שבע ". (שמואל ב' ג, י)

• ירושלים בלתי מחולקת היא לנצח בירת העם היהודי והמדינה היהודית; (דברי הימים ב' ו, ה-ו)

• תוקפן המתמשך של ההבטחות והברית של אלוקים ליהודים) ישעיהו מד, כא; מט, טו-טז; נד, י; ירמיהו לא, לה-לו, קורינתיים II, א, כ; לג, כ-כא)

• ההכרה בכך שהנוצרים לא באו במקום היהודים או החליפו אותם בברית האל. (Rom. 11:1, 18, 26)

• מדינת ישראל המחודשת כהגשמת הבטחות הברית של אלוקים. (ישעיהו סו, ח)

• המקור לקיבוץ יהודים מכל התפוצות לארץ המובטחת. (ישעיהו מג, ה-ז; נד, ז-ח; מיכה ב, יב; צפניה ג, כ)

• התקווה לבואו של המשיח לישראל. (זכריה יב, י)

 

 

 

בהתאם להצהרת האו"ם בשנת 2007 אודות זכויותיהם של עמים ילידים, מסמך זה מעגן את ההצהרה האוניברסלית מטעם הנוצרים אודות זכויותיו הצודקות של העם היהודי, כפי שהן חלות על מצבו הייחודי במולדתו הקדמונית - ישראל  - ומבקש לעודד את שגשוגו, כבודו ורווחת של העם היהודי

​

​

 

אנו, הקהילה הנוצרית ברחבי העולם, עד היום מתחייבים בנאמנותנו לאמת של דבר האלוקים ותמיכה בעם היהודי במולדת אבותיהם:

​

מונחים על ידי כוונות ועקרונות המקרא, ואמונה שלמה במילוי החובות שנוטל כל מאמין בהתאם לתנ"ך כדבר האלוקים;

​

מאשרים כי העם היהודי נבחר במיוחד על ידי אלוקים מכל העמים האחרים על פני האדמה, תוך הכרה בזכותם של היהודים ושל כל העמים להיות שונים, לראות את עצמם כשונים, ולהיות מכובדים ככאלה, העם היהודי מחזיק ואף נמצא זכאי לעמדה הייחודית שכן הוא הופקד והוגדר כשומר "הספר", דבר האלוקים והאמונה המונותיאיסטית באל האמת היחיד, היוצר ורבונו של עולם;

​

מאשרים מחדש כי העם היהודי, במימוש זכויותיו כעם הנבחר של אלוקים, צריך להיות חופשי מאפליה מכל סוג שהוא;

מודאגים כי העם היהודי סבל מעוולות היסטוריות כתוצאה, בין היתר, מהקולוניזציה והנישול אדמותיו, שטחיו ומשאביו, ובכך נמנע ממנו לממש, בפרט, את זכותו להתפתחות בהתאם לצרכיו, לאינטרסים שלו ולדתו;

​

מכירים בצורך הדחוף לכבד ולקדם את הזכויות המובנות של העם היהודי הנובעות מהמבנים הפוליטיים, הכלכליים והחברתיים שלו וכן מהתרבויות, הדת, המסורות הרוחניות, ההיסטוריה והפילוסופיות של העם היהודי, ובמיוחד זכויותיו על אדמות אבותיו -  והשטחים והמשאבים במסגרת זו;

​

מכירים בכך שהכבוד לידע של העם היהודי, תרבותו, דתו ומנהגיו המסורתיים תורם להתפתחות בת-קיימא ושוויונית ולניהול נכון של הסביבה במולדת אבותיו;

​

מכירים גם בצורך הדחוף לכבד ולקדם את זכויות העם היהודי, כפי שאושרו באמנות, הסכמים והסדרים קונסטרוקטיביים אחרים שהושלמו בסן רמו, אפריל 1920, ואומצו לאחר מכן על ידי חבר הלאומים ויורשו, האומות המאוחדות;

​

מקבלים את העובדה שהעם היהודי פועל וימשיך לפעול ולהתארגן לשיפור פוליטי, כלכלי, חברתי, תרבותי ודתי וכדי להביא לסיום כל צורה של אפליה ודיכוי בכל מקום בו הם מתרחשים כנגד העם היהודי;

​

משוכנעים ששליטה ריבונית של עם ישראל באדמותיו ומשאביו תאפשר לו לשמור ולחזק את מוסדותיו, דתו, מסורותיו ותרבותו, ולקדם את התפתחותם בהתאם לשאיפותיו וצרכיו - ולספק ביטחון ושגשוג לכל שאר המיעוטים האחרים החיים בארץ ישראל;

​

בהתחשב בכך שהזכויות מאושרות בהסכמים, אמנות ובהסדרים קונסטרקטיביים אחרים בין מדינות המאשרות את חוקיות השבתו של העם היהודי למולדת אבותיו כטריטוריה ריבונית, אשר במצבים מסוימים, הם עניינים הנוגעים לדאגה בינלאומית, עניין, אחריות ואופי;

​

בהתחשב גם בכך שאמנות, הסכמים והסדרים קונסטרוקטיביים אחרים, והקשר שהם מייצגים, הם הבסיס לשותפות מחוזקת בין העם היהודי לכל המדינות;

​

מתוך הכרה בכך שאמנת האו"ם, האמנה הבינלאומית לזכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות והאמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ופוליטיות, כמו גם הכרזת וינה לתכנית הפעולה, מאשרות את החשיבות הבסיסית של הזכות להגדרה עצמית של העם היהודי במולדת אבותיו, שמתוקף חירותו לקבוע בחופשיות את מעמדו הפוליטי ולממש בחופשיות את התפתחותו הכלכלית, החברתית, התרבותית והדתית;

​

הכרה בכך שהכרזת העצמאות ב -1948 על ידי מדינת ישראל כבית לאומי יהודי, בכוונה לשמור על זכויותיהם האזרחיות והדתיות של כל אזרחיה, ללא קשר לגזע או דת, הייתה הגשמת החזון של המדינה היהודית כפי שנחזה על ידי מנהלת בעלות הברית, חבר הלאומים והקהילה הבינלאומית כפי שנקבעו במנדט לארץ ישראל;

​

מתוך הכרה בכך שעם ההכרה בישראל כמדינה עצמאית, המנדט לארץ ישראל הסתיים והעם היהודי כמוטבי המנדט, רכש ריבונות על השטח במלואו, בהתחשב בכך ששום דבר בהצהרה זו לא יכול לשמש כדי לשלול מהעם היהודי את זכותו להגדרה עצמית ולחופש דת המופעלת בהתאם לחוק הבינלאומי;

​

משוכנעים כי ההכרה בזכויות העם היהודי בהצהרה זו תעצים את היחסים ההרמוניים והשיתופיים בין המדינות לבין העם היהודי ובין כל העמים החיים בארץ ישראל על בסיס עקרונות של צדק, דמוקרטיה, כבוד לזכויות אדם, אי-אפליה, חופש דת ואמונה שלמה;

​

מעודדים מדינות לממש וליישם את כל התחייבויותיהן באופן יעיל כפי שהם חלים על העם היהודי תחת מסמכים בינלאומיים, בפרט אלה הקשורים לזכויות אדם, רכוש וזכויות ריבוניות למולדת אבותיהם ובייעוץ ושיתוף פעולה עם העמים הנוגעים בדבר;

​

מדגישים כי לאו"ם יש תפקיד חשוב ומתמשך בקידום והגנת זכויות העם היהודי כפי שתואר במקור והוכר בהסכמים הבינלאומיים הבאים:

 

• המסמך המחייב חוקית שהועבר ב- 24 באפריל 1920 בוועידת סן רמו, איטליה שהכיר בהצהרת בלפור של ממשלת בריטניה

• באמנת סברס ב- 10 באוגוסט 1920, חלק VII, סעיפים 94 ו- 95, מכירים בהכרזה שניתנה ב- 2 בנובמבר 1917 על ידי ממשלת בריטניה ואומץ על ידי יתר סמכויות בעלות הברית להקמתו של בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, כפי שאושר לאחר מכן על ידי אמנת לוזאן שנוסחה ב- 24 ביולי 1923;

• ההחלטה המשותפת של בית הקונגרס האמריקאי ב- 30 ביוני 1922 שאושרה פה אחד את "המנדט לפלסטינה"

• אישור ההחלטה המשותפת על הקמת מולדת לאומית יהודית בארץ ישראל שנחתם ב- 21 בספטמבר 1922 על ידי הנשיא ה -29 של ארצות הברית של אמריקה - וורן ג. הרדינג ושוב, שנתיים אחר כך באמנה האנגלו-אמריקאית שנחתמה על ידי ממשלת ארה"ב בשנת 1924.

• "המנדט לפלסטינה" כפי שהוכרז פה אחד ואומץ על ידי 51 מדינות ב- 24 ביולי 1922. ככזה, התחייבות בינלאומית זו לאפשר בית לאומי יהודי בארץ ישראל היוותה הסכם בינלאומי מחייב שנכנס לפעולה ב- 23 בספטמבר 1923.

• סעיף 25 של "המנדט לפלסטינה" הציב את השטח שממזרח לנהר הירדן כמדינה הערבית האשמית הרביעית של עבר הירדן עבור ערבים פלסטינים, ומינה את כל השטח שממערב לירדן ועד לים התיכון כבית יהודי לאומי - כולל יהודה ושומרון.

• ממלכת ירדן ההאשמית ויתרה על כל טענות טריטוריאליות על יהודה ושומרון במסגרת הסכם השלום שלה עם ישראל בשנת 1994.

• אישורן מחדש של אמנות אלו על ידי הקהילה הבינלאומית ב- 18 באפריל 1946, כאשר מועצת חבר הלאומים שינתה שמה לארגון האומות המאוחדות - האו"ם - והכרתן בסעיף 80 של אמנת האו"ם.

• ההכרה לאחר מכן בסעיף 80 על ידי בית הדין הבינלאומי לצדק בשלושה מקרים נפרדים מיום: 1) 11 ביולי 1950; 2) 21 ביוני 1971; 3) 9 ביולי 2004.

• ב- 29 בנובמבר 1947 קיבלה האסיפה הכללית של האו"ם החלטה הקוראת להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל המכונה החלטה 181.

• חלוקת הארץ כפי שבאה לידי ביטוי בהחלטה 181 זו של האו"ם מיום 29 בנובמבר 1947 היוותה המלצה בלתי מחייבת לחלוקת הארץ שיישומה היה מותנה בהסכמתם של ערבים ויהודים כאחד.

• ההצבעה נגד החלטה 181 על ידי המדינות הערביות במצרים, לבנון, סוריה, עירק וערב הסעודית המתריסות בביצועה וכי סעיף ג שקבע שכל "... מעשה תוקפנות בהתאם לסעיף 39 להכרזה..." מהווה הפרה להחלטה 181

• פלישתה של הממלכה ההאשמית הירדנית במהלך המלחמה וסיפוח הגדה המערבית של בקעת נהר הירדן בין השנים 1948 - 1967 הייתה בלתי חוקית ובנוסף הייתה מנוגדת להחלטה 181 של האו"ם.

• יוזמת מלחמת הערבים נגד ישראל בשנת 1948 ביטלה את החלטת 181 כפי שהוכרה בכתב העת של מזכירות האו"ם ב- 30 ביולי 1949 ומכאן שאינה עוד מקור תקף לזכויות על פי המשפט הבינלאומי.

• קווי התיחום של שביתת נשק משנת 1949 שנקראו עד כה "הקו הירוק" שנקבעו בחסות המתווך של האו"ם ד"ר ראלף ג'יי בונצ'ה, היו רק "קו הפסקת אש" ומעולם לא היו גבול קבוע מחייב או מוכר.

• לישראל הטענה החזקה ביותר - המבוססת על זכויות ילידים, ראיות היסטוריות, נוכחות רציפה של אלפי שנים והסכמים בינלאומיים - לכל שטחי ארץ ישראל כפי שהוחלט בהסכמי סן רמו. שטחים אלו כוללים את כל ירושלים, לרבות הר הבית, יהודה ושומרון ורמת הגולן.

• ההכרה בהכרזת מדינת ישראל המשוחזרת על עצמאותה ועל אומותה במולדת אבותיהם כמדינת ישראל ב-6 באייר, 5708 או 15 במאי 1948;

 

מאמינים כי הצהרה זו הינה צעד חשוב נוסף קדימה להכרה, לקידום והגנה של האמנות שהוזכרו לעיל, המבטיחות את זכויותיהם וחירויותיהם של העם היהודי במולדתו הקדמונית המעניקה את ההגנה הטובה ביותר עבור כל האנשים החיים בארץ ישראל;

​

מכירים ומאשרים  כי העם היהודי זכאי ללא אפליה לכל זכויות האדם המוכרות על פי המשפט הבינלאומי, וכי העם היהודי מחזיק בזכויות קולקטיביות ההכרחיות לקיומו, רווחתו והתפתחותו האינטגרלית כעם;

מכירים בתוקף ובהתאמה המומלצת של כל המדינות והמוסדות של ברית הזיכרון הבינלאומית לזכר השואה (IHRA) לאנטישמיות - ובמיוחד הגדרתה כ"אנטי-ציונות" בהיותה ביטוי לאנטישמיות;

​

מכריזים חגיגית על הצהרת התמיכה הנוצרית בזכויות העם היהודי בארץ ישראל כסטנדרט להישג שיש לממשו ברוח של שותפות וכבוד הדדי.

​

 

​

בהתאם לרוח ההכרזה שהוציא הקונגרס הציוני הנוצרי הבינלאומי השלישי, שהתקיים בירושלים בפברואר 1996, אנו מאמצים את העקרונות הבאים:

​

• האל האחד והיחיד האמיתי, בורא עולם ורבונו של עולם, בחר באומה הקדומה ובעם ישראל - הם צאצאי אברהם, יצחק ויעקב -  כדי לחשוף את תוכניתו לגאולת העולם.

• הבריתות של אלוקים עם העם היהודי אינן ניתנות לשינוי, וככאלה, העם היהודי תמיד היה ותמיד יישאר העם הנבחר לאלוקים.

• ללא האומה היהודית לא תושלמנה מטרות תוכניתו של אלוקים לגאולת העולם.

• אנו סולדים מכך שדורות של בני העם היהודי נהרגו, נרדפו ונעקרו בשם הנצרות או נחשבו כמוחלפים בברית האלוקים לישראל על ידי הכנסייה הנוצרית.

• בפני ממשיכי הדרך בכנסיה הנוצרים עומדים אתגרי החרטה ועקירת כל שורשי החטאים אשר בוצעו כנגד העם היהודי.

• ההתכנסות המודרנית של העם היהודי בארץ ישראל ולידתו מחדש של עם ישראל מהווים הגשמת נבואות תנ"כיות, כפי שנכתב הן בברית הישנה והן בברית החדשה.

• מאמינים נוצרים מונחים על ידי הכתובים להכיר בשורשים העבריים של אמונתם.

• המאמינים הנוצרים אמורים לסייע ולהשתתף באופן פעיל בתוכנית האל לגאולה, הקוראת לקיבוץ העם היהודי ולשיקומו המלא והכרה בריבונותו על מדינת ישראל המשוחזרת כיום במולדת אבותיו.

 

 

​

​

שבות לריבונות
 שבות לריבונות ((ROI) היא שותפות של נוצרים ויהודים המכירים ותומכים בזכויות המקראיות של ריבונות יהודית בשטח מדינת ישראל. זכויות שאושרו כחוק על ידי גופי השלטון הבינלאומיים בפריס, צרפת 1919; סן רמו, איטליה 1920; חבר הלאומים 1922 והאו"ם שהוקם בשנת 1947.

​

מטרתנו היא לספק תמיכה נוצרית בינלאומית לקראת מימוש הריבונות היהודית במלואה בארץ ישראל, שעל פי האמונה תביא לגאולה עתידית של יהודים ונוצרים.

​

שבות לריבונות (ROI) מסתמך על תרומות פרטיות ואינו מקבל, במישרין או בעקיפין, כספי ציבור מכל ממשלה, מקומית או זרה. סרטי ROI, מאמרים וכתבי עת אחרים מוצעים לציבור ללא עלות.

מחברים: הכומר אנתוני אמבה והרב שמואל הלוי סולומון